השופט א' גרוניס:
1. בפנינו ערעורים מאוחדים על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד). ביסוד הערעורים על הכרעת הדין עומדת שאלה משפטית אחת והיא - האם בעת הרלוונטית היה המערער בע"פ 766/07 (להלן - כהן) "עובד הציבור" כהגדרתו בסעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).
רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. המסכת העובדתית הנוגעת לענייננו, עליה אין מחלוקת, נפרשה בכתב האישום המתוקן בשנית שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המערערים. לשכת מינהל האוכלוסין של משרד הפנים במזרח ירושלים (להלן - הלשכה) מטפלת בפניות של תושבי מזרח ירושלים בנושאים שונים הקשורים לתחומי אחריותו של משרד הפנים. בעת הרלוונטית הייתה הלשכה עמוסה ביותר ומחוץ לדלתותיה השתרך מידי יום תור של מאות אנשים אשר לא כולם הצליחו לקבל שירות. המצב היה כה חמור עד כי היו כאלו שהעדיפו ללון ברחוב בסמוך ללשכה על מנת להימצא בבוקר בקידמת התור. כמו כן, גרם מצב זה לתופעה של תפיסת תורים ומכירתם על ידי בעלי זרוע. בעקבות חשדות שונים שהתעוררו, הורה מנהל הלשכה כי מספרים לתור לא יחולקו על ידי המאבטחים, אלא על ידי פקידי הלשכה בלבד. תפקידם של המאבטחים הוגבל, ככלל, לביצוע בדיקה ביטחונית לבאי הלשכה.
3. בתקופה בה עוסק כתב האישום, עבד כהן בחברת האבטחה "מיקוד" כאחראי משמרת של צוות מאבטחים בלשכה. המערער בע"פ 867/07 (להלן - חיג'אזי) היה בעל משרד הממוקם סמוך ללשכה, אשר הציע שירותי הדפסה וצילומי דרכון עבור ציבור הפונים. על פי האישום הראשון, המערערים ומאבטח נוסף קשרו קשר לפיו יכניסו פונים ללשכת מינהל האוכלוסין ללא תור וזאת תמורת תשלום של כ-500 ש"ח לאדם. שיטת הפעולה שלהם הייתה זו: חיג'אזי היה פונה לאנשים שהגיעו לחנותו ומציע להכניסם ללשכה ללא תור תמורת תשלום. לאחר קבלת התשלום היה חיג'אזי מעביר את שם הפונה לכהן שדאג להכניסו תוך עקיפת התור. שיטת פעולה זו מומשה בעשרות מקרים וכל אחד מהמערערים שילשל לכיסו בסך הכל לפחות 15,000 ש"ח. על פי האישום השני, ביום 13.8.03 הגיעה סוכנת סמויה למשרדו של חיג'אזי והציגה עצמה כאחת מהממתינים בתור ללשכה שלא הצליחו להיכנס. חיג'אזי הציע את עזרתו תמורת 500 ש"ח, וכאשר הסוכנת החלה "להתמקח" על המחיר הציע להכניסה ללא תור וללא תשלום אם תסכים "לצאת" עם אחד המאבטחים. הסוכנת הביעה את הסכמתה להצעה. חיג'אזי התקשר לכהן והלה הגיע למשרד, הביט בסוכנת ויצא. לאחר מכן התקשר חיג'אזי לכהן והאחרון אמר, כי הסוכנת "מתאימה לו". כהן השיג מפתחות של דירה בירושלים והוא והסוכנת נסעו לשם יחד. במהלך הנסיעה הבהירה הסוכנת לכהן כי היא נשואה והיא מסכימה לשכב עימו רק בגלל הבטחתו לעזור לה בעניין התור ללשכה. הסוכנת ביקשה מכהן שישמור את דבר הפגישה בסוד ואף הביעה חשש כי יתכחש להבטחתו. כהן הרגיע את הסוכנת, הבטיח שיעמוד בדיבורו והוסיף כי אם היא חוששת הוא מוכן לסדר לה כניסה ללשכה ללא תור גם אם לא תשכב עימו. בכניסה לדירה נעצר כהן על ידי המשטרה. האישום השלישי מיוחס לכהן בלבד. על פי פרטי האישום, במספר רב נוסף של מקרים ניצל כהן את מעמדו על מנת להכניס ללשכה אנשים ללא תור וזאת תמורת תשלום כספי, טובות הנאה או לבקשת חברים. במקרים אחרים, הכניס כהן נשים שהמתינו בטרם הגיע תורן, דרש מהן בתמורה את מספר הטלפון שלהן והטריד אותן אחר כך בטלפון. במקרים נוספים מנע כהן כניסת נשים ממתינות שלא נענו לחיזוריו. כמו כן, סילק כהן מהתור אדם שהעיר לו על התנהגותו.
בגין מעשים אלו הואשם כהן בעבירות אלו: לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין; ניסיון לקיחת שוחד; הטרדה באמצעות מכשיר בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982; שימוש לרעה בכוח המשרה, עבירה לפי סעיף 280 לחוק העונשין. חיג'אזי הואשם בעבירה של תיווך בשוחד, עבירה לפי סעיף 295 לחוק העונשין.
4. לאחר פתיחת משפטם העלו המערערים טענה מקדמית, לפיה יש למחוק את עבירות השוחד מכתב האישום. לטענתם, המעשים המיוחסים להם אינם מקיימים את יסודות עבירת השוחד, וזאת מן הטעם שכהן לא היה "עובד הציבור". להבהרת הטענה אביא את לשונו של סעיף 290 לחוק העונשין, בו קבועה עבירת לקיחת השוחד:
"(א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו - מאסר שבע שנים או מאסר שבע שנים עם קנס עשרת אלפים לירות.
(ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור".
סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר מיהו "עובד הציבור" ומונה לשם כך 11 חלופות. ישנם, אם כן, שני מסלולים אפשריים להכרה באדם כעובד ציבור לצורך עבירת השוחד: האחד, אם לוקח השוחד נכנס לאחת מחלופותיו של סעיף 34כד לחוק העונשין; השני, אם לוקח השוחד הינו עובד של "תאגיד המספק שירות לציבור" כקבוע בסעיף 290(ב) לחוק העונשין. המערערים טענו, כי כהן אינו עובד ציבור על פי אף אחד מהמסלולים האמורים. המשיבה טענה, כי כהן נחשב לעובד ציבור מכוח שני המסלולים. בהחלטתו, שניתנה ביום 11.11.04, קבע בית המשפט כי כהן היה עובד ציבור על פי שתיים מחלופותיו של סעיף 34כד, כאשר חלופה נוספת הושארה בצריך עיון, וכן על פי החלופה שבסעיף 290(ב). להחלטה ולטעמיה נשוב בהמשך. יצוין, כי לשאלה האם יש לראות בכהן "עובד הציבור" חשיבות גם לעניין ההרשעה בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין, העוסק גם הוא ב"עובד הציבור". הרשעה בסעיף זה, אשר אינו כולל חלופה מרחיבה כדוגמת זו שבסעיף 290(ב), אפשרית רק אם כהן הינו עובד ציבור לפי סעיף 34כד. נעיר, כי גם האפשרות של הרשעה בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תלויה בכך שעסקינן בעובד ציבור.
5. לאחר מתן החלטתו של בית המשפט גובש הסדר טיעון במסגרתו הודו המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן שתוארו לעיל והורשעו, בהכרעת הדין שניתנה ביום 13.6.06, בעבירות שיוחסו להם בו. עם זאת, בדיון בפני בית משפט קמא הודגש כי המערערים אינם מוותרים על טענתם המשפטית לפיה כהן לא נחשב לעובד ציבור ועל כן הרשעתם אינה יכולה לעמוד. ביום 21.12.06 ניתן גזר דינו של בית משפט קמא. לאחר ששקל ואיזן בין השיקולים המושכים לצד החומרה ובין אלו השוקלים לצד הקולה, ובהתחשב בכך שמספר העבירות בהן הורשע חיג'אזי קטן מאלו בהן הורשע כהן, גזר בית המשפט על המערערים את העונשים הבאים: על כהן מאסר בפועל של 6 שנים ועל חיג'אזי מאסר בפועל של 4 שנים. בנוסף, הושת על כל אחד מהמערערים מאסר על תנאי למשך שנה, והתנאי הוא שלא יעברו את העבירות בהן הורשעו תוך שלוש שנים מיום שישוחררו. כמו כן הוטל על כל אחד מהמערערים קנס בסך 15,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתו.
הערעורים שבפנינו מופנים, כאמור, הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין. הערעורים כנגד הכרעת הדין סבים כל כולם על הטענה כי מבחינה משפטית לא נחשב כהן עובד ציבור, לעניינו של סעיף 290 לחוק העונשין.
הסוגיה המשפטית
6. בטרם נפנה להעמיק בסוגיה, נציג ביתר פירוט את הדילמה המשפטית ואת הכרעתו של בית המשפט לגביה. כאמור, לעניינה של עבירת השוחד יכול אדם להיחשב עובד ציבור אם הוא עונה על אחת מחלופותיו של סעיף 34כד או על ההרחבה המצויה בסעיף 290(ב). שלוש החלופות מתוך סעיף 34כד שלגישת בית משפט קמא עשויות להיות רלוונטיות, הן אלו:
"'עובד הציבור' -
(1) עובד המדינה לרבות חייל כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955;
...
(8) עובד מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם, לרבות חבר מועצה או הנהלה בגופים אלה;
...